1משום שאף הן היו באותו הנס של יציאת מצרים ולכן אף הן חייבות לשמוח בו.2אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן יין חי כדי מזיגת כוס יפה שלא היה נהוג לשתות יין חי, אלא היו נוהגים למוזגו במים ובדרך כלל בכמות של פי שלוש ממנו. אם שתאן חי יין שאינו מזוג — יצא. שתאן בבת אחת שמזג לפני שתייתו את כל ארבעת הכוסות לכוס אחת גדולה וממנה שתה בפעם אחת — יצא. השקה מהן לבניו ולבני ביתו — יצא. ומבררים את הדינים הללו לפרטיהם.3נאמר בברייתא: שתאן לארבע כוסות מיין חי — יצא. אמר רבא: ידי חובת שתיית יין שתיקנו חכמים ארבע כוסות — יצא, אבל ידי חירות לקיים שתייתו בדרך חירות, כיציאת מצרים, בשלמות — לא יצא, שאין בן חורין ומפונק שותה יין חי.4עוד נאמר בברייתא: שתאן בבת אחת, רב אמר: ידי יין יצא שקיים מצות שמחה ביום טוב אבל ידי ארבעה כוסות לא יצא, שצריך לשתות ארבע כוסות כל אחת לעצמה. עוד נאמר בברייתא: השקה מהן לבניו ולבני ביתו — יצא, אמר רב נחמן בר יצחק: והוא דאשתי והוא ששתה הוא עצמו רובא דכסא את רוב הכוס.5מיתיבי מקשים מברייתא על דברי רב יהודה: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית, אחד יין חי ואחד יין מזוג, אחד יין חדש ואחד יין ישן. ר' יהודה אומר: צריך שיהא בו גם טעם גם מראה יין. קתני מיהת שנינו על כל פנים ששיעור הכוסות הוא כדי רביעית, ואת אמרת ואתה אמרת כוס יפה לכל אחד!6ומשיבים: אידי ואידי חד שיעורא הוא זה וזה שיעור אחד הוא, מאי מהו "כדי מזיגת כוס יפה" דקאמר שאמר רב יהודה, הכוונה — לכל חד וחד לכל אחד ואחד מן הכוסות ואם כן הוי להו כולהו רביעית הרי הן כולן יחד שיעור של רביעית יין חי, שהרי לפי נוהג המזיגה, רבע מתכולת הכוס היתה מיין חי ולפי חשבון זה סכום ארבע רביעיות כוס בת רביעית הלוג — הרי זה רביעית.7בברייתא שנינו עוד כי ר' יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם ומראה. אמר רבא: מאי טעמא מה טעמו של ר' יהודה — דכתיב שנאמר: "אל תרא יין כי יתאדם" משלי כג, לא, הרי שביין יש חשיבות לא רק בטעם אלא גם במראה.8תנו רבנן שנו חכמים בברייתא: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים, ואחד נשים, ואחד תינוקות, אמר ר' יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? והא אינם נהנים ממנו! אלא מחלקין להן
